מפות הן כלי בסיסי להתמצאות במרחב. בעידן שלנו, התרגלנו לחפש במפה (המקוונת כמובן) כל מקום אליו אנחנו מגיעים. לפני נסיעה לחו"ל - נכנסים לגוגל ובודקים איפה נמצא המלון או החדר, תחנת הרכבת וכו'. שלא לדבר על וייז ואפליקציות המסייעות לנו להתמצא ביתר יעילות במרחב.
לאחרונה ביקרתי במוזיאון הותיקן וראיתי את המפות המדהימות שצוירו ביד, ללא אמצעים טכנולוגיים והמתארות בדיוק מרשים למדי את המחוזות השונים באיטליה.
בתמונה: מפת איטליה מצוירת ביד, מתוך גלריית המפות במוזיאון הוותיקן
כיום, כמובן שבזכות האמצעים הטכנולוגיים ניתן להגיע לדיוק גבוה מאוד ולמיפוי אזורים עצומים. למרות זאת, קיימים אזורים על פני כדור הארץ שאינם ממופים. לרוב, מדובר בשכונות עוני (slums) במדינות מתפתחות: הודו, ברזיל, קניה ועוד. שכונות העוני הללו גרים עשרות מיליונים בני אדם, והמספרים צפויים לעלות דווקא ככל שהצמיחה תגדל.
אנחנו אוהבים את הביטוי "אנחנו על המפה". אז מה זה אומר כשאתה לא על המפה? מה זה אומר על היחס של הממשלה לתושבים בשכונות האלה? מה זה אומר עליהם? בידי מי מצוי הכוח לשימוש במפה ואיזו מציאות המפות האלה מייצגות?
שכונת קיברה היא שכונת עוני בנירובי. עד לאחרונה בשכונה היתה נקודה קטנה על המפה, מין חור שחור. פרויקט של מיפוי האתרים בשכונה הצליח לחולל שינוי וגם לשתף בתהליך את התושבים.
כיום, יש לקיברה מפה מרשימה ועשירה, המכילה מידע קרטוגרפי אך גם מידע מקומי ועשיר אודות מקומות בשכונה, מפגעים, אירועים המתקיימים בה, עסקים מקומיים ועוד.
וידאו: הרצאת טד מומלצת על הפרויקט Map Kibera
לאחרונה החממה החברתית יוזמת קידום של פרויקט דומה בעיר חיפה. המטרה היא להציף מידע מקומי, המצוי בידי התושבים ולאו דווקא בידי "בעלי הכוח". מידע כזה יכול להיות שימושי הן לחברי הקהילה ולתושבים והן למתכננים ומקבלי החלטות.
פרטים נוספים על כך בקרוב!!!
Bình luận