© 2014 by Ruti Donag. Proudly created with Wix.com

מי צריך חזון?

April 20, 2015

כשהתחלתי את התפקיד לפני כשנה, עברתי על כל מסמכי ההקמה של החממה. קראתי את החזון, המטרות והיעדים ויחד עם רחל בדקנו מה לא ברור ומה צריך לעדכן. אחרי עבודה קשה ומפרכת, הגענו לחזון מגובש, ממנו גזרנו מטרות ויעדים ובנינו תכנית עבודה לשנת תשע"ה. 

חזון, לפי אחת ההגדרות הוא המגדלור והמצפן לאורו הולך הארגון.

חזון טוב הוא חזון המבוסס על מצע ערכי משמעותי של כותביו, הוא משתף כמה שיותר את עובדי הארגון, הוא מחובר למציאות הרחבה בה פועל הארגון והוא מנוסח מתוך מחשבה לטווח ארוך (1).

חזון טוב הוא תמונה עתידית של המצב האידיאלי הרצוי לארגון. הוא לא מגדיר מה עושים, אלא את הערכים והעקרונות המנחים את העשיה הארגונית (2).

חזון טוב הוא חזון נשגב, רחוק ושאפתני - כזה שאף פעם לא מגיעים למימושו. למה? כי אם החזון ממומש, הארגון סיים את תפקידו.

חזון טוב מאפשר לנו להגדיר מטרות ויעדים ולבנות תכנית עבודה.

למה זה חשוב? כמה סיבות:

  • כמו שג'ורג' הוטרינטור מהפרלמנט אומר - זה קצת האובייסט, אבל: אם לא נדע לאן אנחנו הולכים, איך נגיע לשם? 

  • החזון מאפשר לנו לחלום, וחלומות בדרך כלל רותמים אליהם אנשים טובים שאוהבים לחלום ולהגשים חלומות.

  • קצת רוחני אבל אפקטיבי: עצם ההגדרה של משהו כמטרה או יעד, גורם לו להתממש. זה לא קורה בזכות תפילה או מזל, זה יותר דומה ל"נבואה שמגשימה את עצמה". כשאנחנו מנסחים משהו לעצמנו, אנחנו מתכווננים אליו, מפנים אליו משאבים ויכולות ואז יש לו סיכוי להתגשם. ולהיפך: אם לא נגדיר לעצמנו חזון, לא נוכל לגזור ממנו מטרות ויעדים, וממילא לא נוכל להגשים אותם!

  • אל תסתמך על המזל - עבודה לא מתוכננת היא מאוד ספונטנית ויצירתית, אבל קשה להגיע איתה להישגים. זה דומה למישהו שזורק לסל בלי להסתכל: לפעמים הוא יצליח - אבל זה יהיה בזכות המזל. האם זה מספיק טוב?

  • לא לטעות בדרך - כשיש לנו חזון ברור ואנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים, לא נטעה בדרך. אנחנו נפגשים עם אנשים ויש להם רעיונות שקל מאוד להיסחף אחריהם, הם יכולים להיות רעיונות טובים אבל הם לא בהכרח מתאימים לנו ולמה שאנחנו מנסים להשיג. אם יש לנו חזון, מטרות ויעדים, יהיה קל מאוד לבדוק את זה. אם זה לא מתאים, נצטרך לוותר עליהם ולהמשיך ללכת בלעדיהם.

זה נשמע מאוד מתוכנן ולא ספונטני, ואולי אפילו כמשהו שמכבה את היצירתיות, אבל מנסיון זה עובד.

בימים אלה, לקראת הגשת תכנית העבודה של תשע"ו למועצה להשכלה גבוהה, פתחתי שוב את תכנית העבודה שכתבנו לשנת תשע"ה והפלא ופלא: גיליתי שמימשנו כמעט את כל המטרת שהגדרנו לעצמנו בתכנית העבודה. איך זה קרה? זה לא קסם, זה כרוך בעבודה קשה, אבל הסבר חלקי טמון בכך שכתבנו תכנית עבודה, הצהרנו על הכוונות שלנו, בחנו רעיונות והזדמנויות לאור החזון שלנו, בררנו וחתרנו קדימה. כפי שניתן כבר להבין אני מאמינה מאוד בתכנון לטווח ארוך ובתכנון לטווח עוד יותר ארוך (:

זה לא אומר שאין גמישות, זה לא אומר שלא צצות הזדמנויות פז לא מתוכננות ששווה לעצור בשבילן לרגע, אבל זה גם לא סותר. אפשר גם וגם: גם תכנית עבודה סדורה, מאורגנת ומתוכננת וגם הזדמנויות ורעיונות שצצים תוך כדי תנועה.

 

בטח שמתם לב שאני אוהבת ציטוטים וקטעים מסרטים. אז בהקשר הזה נזכרתי בשביל האבנים הצהובות של דורותי מהסרט "הקוסם מארץ עוץ". החזון שאנחנו בונים, המטרות והיעדים שאנחנו מגדירים עבור הפרויקט או הארגון שלנו הם שביל האבנים הצהובות בו אנחנו צועדים.

 בתמונה: צילום מסך מתוך הסרט הקוסם מארץ עוץ

 

(1) יניב אלטרס, המרכז הישראלי לניהול

(2) תמר לרום, נעים קדימה

Please reload

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now